טור של חיים כהן שהיה מנאמני ביתו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, הצליח להכעיס עד מאד את מחבר הספר 'השקדן' על מרן הגרי"ש אלישיב.

בטור שפרסם כהן הוא טען, כי מרן היה נגד הספר "השקדן" בשל אי דיוקים כביכול שהיו בו.

"בזמנו, עוד בימי חייו, יצא ספר על דמותו של הרב בשם "השקדן". הרב היה מאד נגד הספר הזה, ותמיד טען שהספר הזה כולו מלא בשקרים. וכמה שניסו לומר לו שלא מדובר ב"שקרים" אלא ב"אי דיוקים", אצלו לא היה קיים מושג כזה, "אי דיוקים", בלקסיקון. לא היה אצלו מושג של "שקר קטן" או שקר גדול". שקר זה שקר. ובאותה נשימה שהיה מדבר על ה"שקרים" שבספר, היה אומר: "והראיה הגדולה ביותר שכל הספר הזה הוא שקר, הוא שמו…" כתב כהן והביא דוגמה.

"פעם סיפר לו נכדו חביבו הרה"ג אליהו רימר סיפור המופיע בספר: בשנת תרפ"ח, בהיות הגרי"ש כבן 18, הוא השתתף בהספד שנערך במאה שערים על אחד מגדולי הדור מפולין, הרב'ה מאוסטרובצה זצ"ל. המגיד המפורסם שדרש שם, היה ר' נטע וייס. הוא עמד ליד ארון הקודש וממש בכה על הנפטר ודיבר על גדולתו ועל התמדתו בתורה, שבזכות ההתמדה שלו זכה הרב'ה למה שהגיע אליו. ההספד הזה, כך כתוב בספר, היה אחד מהדברים שחיזקו את הגרי"ש בהתמדה העצומה בלימוד בהיותו צעיר.

באותו רגע שהגרי"ש שמע את הסיפור, הוא עצר ואמר לנכדו: נו, אתה רואה? שוב שקר! שאל נכדו: זה לא מה שהיה? אמר לו הרב: זה היה, אבל המספיד לא היה ר' נטע וייס אלא את הלובלינע'ר-רב (ר' אל'ה קלצקין זצ"ל)! אמר הנכד: מה זה משנה? בכל מקרה מי שיקרא את זה יתחזק מהסיפור, ומה זה משנה אם ההספד היה מזה או מזה? הרב, בתגובה, התיישב על כסאו כשראשו מאדים. הוא לא היה מסוגל להבין איך לא מבינים את מה שאמר, ואמר לנכדו: מה זאת אומרת? תדע לך כלל: משקר לא יכול לצאת שום חיזוק ושום דבר טוב! עצם העניין שכתבת ולא כתבת נכון וזה שקר, אזי מה שאתה טוען שכביכול בזכות הסיפור יתחזקו – אין דבר כזה".

מחבר הספר (שבוחר להישאר אנונימי) כותב בתגובה: "מרן זצ"ל לא קיבל את הספר "השקדן" לידיו ולא ראה אותו, כפי שמסר לי נכדו מקורבו רבי אריה אלישיב שליט"א. הביטוי מלא שקרים על הספר סביר ביחס למה שחשד את כל הספרות והעיתונות בימינו, והדבר שאמר על שם הספר "השקדן" נכון כפי ששמעתי מעד השמיעה ששאלו וענה לו. אין זה אלא עוד סיפור על ענוותנותו של מרן זצוק"ל.

הסיפור עם ההספד על האוסטרובצער-רבי, צוטט בדיוק ב"השקדן" עם ציון המקור בשוליים, מתוך אחד מספרי הרב צורן (ספרי הגר"י זילברשטיין שליט"א חתן מרן זצוק"ל), בשם ר' אליעזר רוט, לוקח נכדתו של מרן זצוק"ל. הטעות הינה במקור, ובהערת השוליים ב"השקדן" ישנה תמיהה על אמיתות הסיפור, היות והמגיד רבי נטע זצ"ל נפטר לפני האוסטרובצער-רבי, וכמדומני גם לפני שמרן זצוק"ל עלה לירושלים… האם אכן שאל הנכד ר' אליהו רימר את סבו מרן זצ"ל על הסיפור או לא, איני יכול לדעת. אבל אם השאלה נשאלה – היא על סיפורו של בן-דודו ר' אליעזר רוט, ולא על "השקדן". זכיתי, והספר "השקדן" חיזק רבבות בני ישיבות ואברכים לתורה, לפי התגובות שאני קיבלתי".

ביקרא דאורייתא, י. סג"ל מחבר "השקדן" ג' חלקים (שנים מהם בחיי חיותו של מרן זצוק"ל, והשלישי אחרי פטירתו. שמרן הגר"ח שליט"א הראני יותר מפעם אחת בחביבות שיש לו מקום מיוחד בארון הספרים לסט "השקדן". ואף רשם על הקדשה בספרו שנתן בתמורה "על הספר השקדן שמביא להרבה יראת שמים").